נייר עמדה בנושא סימון מסלולים על ידי גופים עצמאיים

מה מקובל בעולם?
באתרים רבים בעולם אין סימון כלל. יש לא מעט אתרים עם סימון מינימאלי: מסלול מרכזי בסקטור, או פיצ'ר בולט. במערב אירופה, למשל, נהוג שמכירת הגיידבוקים מממנת את תחזוקת המסלולים באתר, ולכן בכוונה לא מסמנים. לרוב באתרים קטנים, עם כמה עשרות מסלולים, לא מסמנים כלל. באתרים גדולים שבהם קשה להתמצא – מסמנים את המינימום הנדרש.


מה קורה בארץ?
בארץ מרבית אתרי הטיפוס נמצאים בשמורות טבע. חוקי שמירת הטבע אוסרים באופן נחרץ סימון על גבי הסלע. בגיתה, למשל, סומנו המסלולים על ידי מטפסים. שאר האתרים אינם מסומנים כלל. ההתמצאות באתרים נוחה למדי בעזרת הספר המסלולים (ממוספר משמאל לימין, בד"כ) או בעזרת אנציקלופדיית הטיפוס (ממוספר מימין לשמאל, בד"כ)


בעד סימון
התומכים בסימון מעוניינים בהתמצאות קלה יותר במצוק וזיהוי ודאי של המסלולים. מטפסים מתחילים חוששים לעיתים מטיפוס על מסלול קשה מדי, שיסבך אותם בנטישה ובפירוק. סימון "ינגיש" את המסלולים גם למטפסים מתחילים. זוהי למעשה הטענה היחידה בעד סימון.
טענה נוספת היא שהבולטים ממילא "מזהמים" את הטבע והסימון הוא שולי ביחס אליהם. זוהי למעשה אינה טענה בעד סימון אלא יותר טענה נגד המתנגדים לסימון.
טענה שלישית (דומה לקודמת) היא שמי שלא רוצה – שלא ישתמש בזה, או בוריאציה אחרת, שעיקרו אי ההתערבות הוא טפשי. גם זו אינה תומכת בסימון אלא מנסה להגחיך ולבטח את טענות המתנגדים.


נגד סימון
המתנגדים לסימון מדברים על כך שהסימון הורס את חווית הטיפוס בטבע. הטיפוס במצוק אינו ולא צריך להיות מבוסס מסלולים מסומנים עם דירוג, בלי אפשרות לטעות ובלי אלמנט ההרפתקה וחוסר הוודאות שנלווה ליציאה לשטח.
טענה נוספת היא שהסימון "מלכלך" את המצוק. גם אם מידת הלכלוך היא מינימלית. זהו עניין עקרוני. אם כל אחד יסמן בסימון קטן ולא מפריע – לאן זה יוביל?
מטפסים רבים הוסיפו וטענו שהסימון נכפה עליהם נגד רצונם, ומהווה בעצם פעולה כוחנית של בודדים שלא מעניינת אותם דעת הקהילה. גם אם הקהילה ברובה בעד סימון – לא היה להם שום יכולת לדעת זאת.
עניין נוסף הוא עמדת הרט"ג, שמבחינה סטטוטורית היא הריבון של המצוקים. מצוקים מוגדרים בחוק שמירת הטבע כערך טבע מוגן, גם אלו שאינם נמצאים בתחומי שמורות טבע. סימון פיראטי של מצוקים עשוי להתפרש כחציית גבולות ועבירה על החוק, ולמנוע גישה למצוקים חדשים, לסגור מצוקים קיימים או אפילו לטרפד משא ומתן המתנהל על פתיחת אתרים חדשים.


עמדת המועדון

המצוק הוא שטח ציבורי של כולם ולא יכול לקום אדם עם יוזמה פרטית ולהחליט עבור כולם. גם נושא הבילוט שמהווה את המסלולים עצמם הוא תחום סבוך רגשית אצל רבים ולכן אנחנו  במועדון לוקחים אותו ברצינות רבה, עם קורסים, תחזוקה, היתרי בילוט, חשיבה, ביטוח וכו. יוזמות פרטיות הן מבורכות אבל חייבות לעבור דרך המועדון. זה לא לעניין לקבוע עובדות שכאלה בשטח.


עמדת המועדון היא :

  • אין מקום לסימון מצוקים שהם של כלל המטפסים ללא תיאום ותכנון מראש.

  • האמצעים הקיימים להתמצאות וזיהוי (ספר המסלולים והאנציקלופדיה של הטיפוס) מספיקים וראויים.

  • במידה ותהייה דרישה גורפת מצד קהילת המטפסים לסימון אקסטנסיבי יותר תידרש פעולה מתואמת מול הגורמים הממלכתיים (רט"ג, קק"ל ) וגיבוש פורמט סימון שיהווה תקן מוסכם יהיה מקובל עליהם וייקח בחשבון את מכלול השיקולים לטווח ארוך כגון שמירת טבע, קונסיסטנטיות עם מקורות מידע קיימים, היתכנות הוספת מסלולים, תכניות לעתיד וכו'.
הפוסט הקודם
ראיון עם נמרוד נחמיאס
הפוסט הבא
Indian Creek – בית ספר לחריצים, סדקים, אבן חול וקצת סבל

Related Posts

No results found

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
נא להזין כתובת אימייל תקנית.
You need to agree with the terms to proceed

תפריט